אודות המשרד
​עו"ד רוימי נמנה בין עורכי הדין הבודדים המנוסים בשני צידי המתרס: בעבר ייצג חברות ביטוח, ובשנים האחרונות פועל למען מבוטחים בתביעות מול אותן חברות. ההיכרות עם השיקולים, הנהלים ודרכי הפעולה של חברות הביטוח מבפנים, היא יתרון מהותי בכל תיק.

זכויות מבוטח בכיסוי נזקי הצפה בביטוח מבנה

תמונה של אליאב רוימי, עו"ד
אליאב רוימי, עו"ד

שתי הצפות שנראות זהות לחלוטין יכולות להסתיים בשני סכומים שונים לגמרי. באותו בניין, באותו חורף, בשתי דירות סמוכות: באחת המים עלו מהכביש ונכנסו מבחוץ, בשנייה צינור בקיר התפוצץ. שתי הדירות מבוטחות באותה חברה, בפוליסה שנראית זהה. אחת תקבל פיצוי מלא מכוח כיסוי שהמבטח מחויב לתת בכל פוליסת מבנה, והשנייה עלולה לקבל אפס – כי הכיסוי לנזקי מים מצנרת הוא הרחבה נפרדת בתשלום, שלא כל אחד רכש. ההבדל אינו בגודל הנזק. הוא בשאלה מאיזה פרק בפוליסה משלמים, וזו בדיוק השאלה שקובעת את גורל התביעה.

עיקרי הדברים

  • הצפה ממקור מים חיצוני היא סיכון בסיסי – הפוליסה התקנית מחייבת לכסות אותה בפרק המבנה, ואין צורך לרכוש הרחבה כלשהי.
  • נזקי מים מצנרת הם הרחבה בתשלום – כיסוי נפרד שנוסף לפוליסה רק לפי בקשת המבוטח ובהסכמת המבטח, עם חריגים משלו.
  • ההרחבה נשמטת בדירה שאינה תפוסה – 60 ימים רצופים ללא מגורים סדירים מבטלים את הכיסוי לנזקי צנרת, אך לא את הכיסוי להצפה חיצונית.
  • ביטוח חסר אינו מקצץ את פיצוי המבנה – בפרק הדירה בוטלה תחולת סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח, בשונה מפרק התכולה.
  • יש ראשי פיצוי שהמבטח לא מציע מעצמו – שכר שמאי ומהנדס, פינוי הריסות, ושכר דירה חלופי לתקופה של עד 12 חודשים.

 

הצפה אחת, שני מסלולי כיסוי שאין ביניהם קשר

הטעות הראשונה שעושים כמעט כל בעלי הדירות היא להתייחס ל"נזקי מים" כאל קטגוריה אחת. בפוליסת ביטוח דירה בישראל אין קטגוריה כזו. יש שני מסלולים נפרדים לחלוטין, שנולדו מהוראות שונות, מתומחרים בנפרד, וכפופים לתנאים שונים.

המסלול הראשון הוא הצפה ממקור מים חיצוני. פרק הדירה בפוליסה התקנית מונה עשרה סיכונים שהמבטח מחויב לכסות, והאחרון שבהם הוא "שטפון או הצפה ממקור מים חיצוני"[1]. מדובר בכיסוי בסיסי, לא בהרחבה. אם רכשתם ביטוח מבנה, הכיסוי הזה נמצא אצלכם, בין אם שמתם לב ובין אם לא. מים שעלו מהרחוב, קו מים עירוני שהתפוצץ, ניקוז שגלש, ואדי שהציף שכונה – כל אלה נכנסים למסלול הזה.

המסלול השני הוא נזקי מים מהצנרת הפנימית. כאן מדובר בהרחבה, והפוליסה התקנית קובעת במפורש שהיא נוספת "על פי בקשת המבוטח ובהסכמת המבטח". כלומר מבוטח שלא ביקש, או שביקש ולא שילם, פשוט אינו מכוסה מפני התפוצצות דוד או נזילה מהקיר, גם אם יש לו פוליסת מבנה מלאה ותקפה.

מכאן נובע האינטרס: כשמבוטח לא רכש את ההרחבה לנזקי מים, לחברת הביטוח יש תמריץ ברור לסווג את האירוע כנזק צנרת פנימי, גם כשמקור המים היה חיצוני. הסיווג נעשה בשלב הראשון, לרוב על ידי השמאי שנשלח מטעם המבטח, והוא זה שמכתיב את התוצאה. מבוטח שלא מבין את החלוקה הזו לא יידע בכלל שיש על מה להתווכח.

📌 חשוב לדעת: איפה בודקים מה בדיוק רכשתם

ההרחבה לנזקי מים אינה מופיעה בגוף הפוליסה אלא במפרט – הדף הפרטני שנשלח אליכם בחידוש. חפשו שם שורה שמזכירה סיכוני מים או נוזלים אחרים, ובדקו אם צוין לצידה סכום ביטוח או השתתפות עצמית. אם השורה חסרה, ההרחבה לא נרכשה, וכל תביעה שמקורה בצנרת הפנימית תידחה על הסף.

 

מה בדיוק מחויב המבטח לכסות בהצפה ממקור חיצוני

הכיסוי להצפה חיצונית רחב יותר משנוטים לחשוב, ובעיקר: הוא אינו תלוי בעוצמת האירוע. הפוליסה התקנית אינה דורשת סופה חריגה, אינה דורשת הכרזה על אסון טבע, ואינה מציבה רף כלשהו של כמות מים. די בכך שהמים הגיעו ממקור חיצוני והציפו את הדירה. החריג היחיד שנקבע בסיכון הזה הוא צונאמי, שמטופל בנפרד במסגרת סיכון רעידת האדמה.

לצידו קיים סיכון נוסף שרלוונטי לחורף הישראלי: רוח שמהירותה עולה על 30 קשר, לרבות גשם, שלג או ברד שירדו באותה עת. אבל כאן מסתתרת אבן נגף שכדאי להכיר מראש. הסיכון הזה מוציא במפורש מגדרו את "דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם". במילים אחרות: סערה שקרעה גג או שברה חלון והכניסה מים – מכוסה. גשם שחדר דרך קיר שאיטומו התיישן – מוחרג. זו ההבחנה שמייצרת את רוב המחלוקות בתביעות נזקי מים, הצפה ונזילות, והיא גם הסיבה שתיעוד האירוע עצמו, ולא רק הנזק, הוא קריטי.

מעבר לכך, רשימת הסיכונים שאינם מכוסים בפרק המבנה קצרה ומוגדרת: מלחמה, פעולות אויב ופיגועים חבלניים; מלחמת אזרחים, מרד והתקוממות; קרינה מייננת וזיהום רדיואקטיבי; ותפיסה, הפקעה או הריסה של רכוש בידי הממשלה, הצבא או רשות מקומית. כל מה שאינו נמצא ברשימה הזו ואינו מוחרג בסיכון עצמו – אינו חריג. זו נקודת פתיחה חשובה מול מכתב דחייה שממציא חריגים.

ולבסוף כלל שמבוטחים כמעט לא מכירים: המבטח רשאי לשנות את תנאי הפוליסה התקנית רק אם השינוי הוא לטובת המבוטח. פוליסה שמעניקה כיסוי צר יותר מזה שנקבע בתקנות אינה מחייבת את המבוטח בהפרש. מי שמנהל תביעה מול חברת ביטוח מתחיל, לכן, בהשוואה בין נוסח הפוליסה שקיבל ובין הנוסח התקני.

 

ההרחבה לנזקי מים: מה היא מכסה ומה היא לא

מי שכן רכש את ההרחבה מקבל כיסוי שהיקפו מוגדר בדיוק רב. ההרחבה חלה על אבדן או נזק שנגרמו לדירה כתוצאה מהימלטות או מדליפה של מים או כל נוזל אחר מתוך התקני האינסטלציה וההסקה של הדירה, או של נכס אחר בבית המשותף, לרבות התבקעות, סתימה או עלייה על גדותיהם של דוודים וצנרת.

שימו לב לשלוש מילים בנוסח הזה, שכל אחת מהן שווה כסף. הראשונה היא "ההסקה" – מערכות חימום ומיזוג נכללות, ולא רק צנרת מים. השנייה היא "סתימה" – נזק שנגרם מעלייה של ביוב או שפכים על גדותיהם מכוסה, אף שהוא נשמע כמו תחזוקה. השלישית, והחשובה מכולן, היא "של נכס אחר בבית המשותף": נזק שהמים שלו יצאו מדירת השכן או מהרכוש המשותף מכוסה בפוליסה שלכם, ואין צורך להמתין להכרעה מול השכן כדי לקבל אותו. לגבי מקרים אלה בלבד רשאי המבטח להגביל את הכיסוי למספר מקרים בתקופת הביטוח, ובלבד שלא יפחת ממקרה אחד.

מנגד, שני דברים אינם מכוסים בהרחבה, וההבחנה ביניהם ובין הנזק היא ליבן של דחיות רבות. הראשון הוא עלות המים עצמם. השני הוא התבלות, קורוזיה וחלודה שנגרמו לדוודים, לצנרת ולמיתקני האינסטלציה עצמם. הצינור שהתבלה אינו מכוסה, אבל הנזק שהמים שיצאו ממנו גרמו לרצפה, לקירות ולארונות – כן מכוסה. חברות ביטוח נוהגות למחוק את שני הרכיבים יחד תחת הכותרת "בלאי", וזו דחייה שאינה עומדת בנוסח התקנות. אותה הבחנה עצמה חוזרת בתביעות נזקי צנרת באופן שיטתי.

נקודה אחרונה ומועטת השימוש: ההרחבה חלה על נזק "שהתגלה לראשונה" בתקופת הביטוח. זו לשון של גילוי, לא של התרחשות. נזילה סמויה שהחלה קודם לכן, אך נתגלתה בפועל במהלך תקופת הביטוח, נכנסת ללשון הכיסוי. מבוטח שמקבל דחייה בנימוק שהנזילה "התחילה לפני הפוליסה" צריך לבדוק את הנוסח הזה לפני שהוא מוותר.

 

המלכודת שמפילה תביעות הצפה: דירה שאינה תפוסה

זהו הסייג היחיד בהרחבה לנזקי מים, והוא מפיל יותר תביעות מכל חריג אחר. התקנות קובעות שביטוח סיכון מים ונוזלים אחרים לא יכוסה כאשר הדירה אינה תפוסה, ומגדירות "דירה שאינה תפוסה" כדירה הפנויה למעלה מ-60 ימים רצופים, או שבפועל לא התגוררו בה באופן סדיר למעלה מ-60 ימים רצופים.

ההגדרה כפולה, וזה מה שהופך אותה למסוכנת. הרכיב הראשון פשוט: דירה ריקה. הרכיב השני רחב בהרבה, כי הוא מדבר על מגורים בפועל ובאופן סדיר. דירה מרוהטת שהבעלים שוהים בה סוף שבוע אחת לחודש, דירת השקעה בין שוכר לשוכר, דירת נופש, או דירה של בני משפחה שנסעו לחצי שנה – כל אלה עלולות להיחשב "דירה שאינה תפוסה" גם אם הן נראות מיושבות לחלוטין. במקרה של הצפה ממושכת בבית פרטי בזמן שהבעלים היו בחו"ל, זו בדיוק הטענה הראשונה שהמבטח מעלה.

וכאן נמצאת הנקודה שכמעט אף מבוטח אינו מכיר, והיא עשויה להציל תביעה שנדחתה: הסייג הזה חל על ההרחבה לנזקי מים בלבד. הסיכון של שטפון או הצפה ממקור מים חיצוני, שנמצא בפרק המבנה עצמו, אינו כפוף לתנאי תפוסה כלשהו. גם גניבה ופעולות זדון מוחרגות בדירה שאינה תפוסה, אבל הצפה חיצונית – לא.

המשמעות המעשית חדה: אותה דירה ריקה, באותו יום. אם קו מים עירוני התפוצץ והמים נכנסו מבחוץ, הנזק מכוסה. אם דוד פנימי התפוצץ, הוא אינו מכוסה. במקרים רבים בדיוק זו נקודת המחלוקת האמיתית, ולא שאלת התפוסה כשלעצמה.

⚠️ עצור – אל תתקנו לפני שקבעתם את מקור המים

ברגע שהרצפה נפתחה ותוקנה, אי אפשר עוד להוכיח מאין באו המים – וכל שנשאר הוא קביעת השמאי מטעם המבטח. תעדו את מפלס המים על הקירות, את כיוון הזרימה, את הרחוב או החצר, ואת שעת האירוע, לפני כל עבודת ייבוש ותיקון. אם נדרש טיפול דחוף למניעת החמרה, בצעו אותו אך שמרו כל חלק שהוסר וכל חשבונית.

 

מה בדיוק מגיע לכם: ראשי פיצוי שהמבטח לא יציע מעצמו

הכלל הבסיסי בפרק המבנה הוא שתגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביא את המבוטח, ככל האפשר, למצב שהיה בו אלמלא קרה מקרה הביטוח. זה יותר מסיסמה. התקנות מפרטות שלושה ראשי פיצוי נוספים שנכללים בתגמולים, ורוב המבוטחים אינם דורשים אותם כלל.

הראש הראשון הוא הוצאות בשל שירותים שנתנו אדריכלים, שמאים, יועצי בנייה, מהנדסים וקבלנים, וכן הוצאות משפטיות, שהוצאו לשם תיקון הדירה, שיפוצה או בנייתה מחדש. כלומר עלות השמאי הפרטי שלכם ועלות המהנדס שקבע את מקור הנזילה הן ראש נזק מכוסה, לא הוצאה שאתם סופגים. התקנות מציבות לכך תנאי אחד בלבד: שניתנה הודעה מראש למבטח. מי שממנה שמאי פרטי בלי להודיע קודם, מאבד את הזכות להחזר.

הראש השני הוא הוצאות לפינוי הריסות, ניקוי הדירה, סיודה, וחיבורה מחדש לרשתות החשמל, הטלפון, המים, הגז והביוב. בהצפה זהו סעיף משמעותי, כי עבודות הייבוש והניקוי לרוב יקרות מהתיקון עצמו.

הראש השלישי הוא הרלוונטי ביותר בהצפות חמורות: פיצוי על אבדן הכנסות משכר דירה, או הוצאות שכר דירה למצוא מגורים למבוטח ולבני משפחתו, כל עוד הדירה אינה מתאימה למגורים על פי קביעת מהנדס רשוי. הפיצוי מחושב לפי שכר דירה מקובל לדירה דומה, לתקופה מרבית של 12 חודשים, או עד 15% מסכום ביטוח הדירה, לפי הנמוך מבין השניים. התקנות קובעות במפורש שראש נזק זה משולם אף אם הפיצוי הכולל עולה על סכום ביטוח הדירה. שני תנאים מעשיים נדרשים: קביעה של מהנדס רשוי שהדירה אינה ראויה למגורים, והוכחה סבירה ששכר הדירה החלופי הוצא בפועל.

שני כללים נוספים כדאי לזכור בשלב חישוב הפיצוי. הראשון הוא ערך כינון: תגמולי הביטוח משולמים לפי ערך כינון, כלומר הקמה מחדש או החלפה ברכוש חדש מאותו סוג ואיכות, אלא אם המבוטח ויתר על הכיסוי הזה במפורש. אבל תשלום לפי ערך כינון מותנה בכך שהתיקון או ההחלפה בוצעו בפועל; לא בוצעו, והתגמולים יחושבו לפי ערך שיפוי בלבד. השני הוא השתתפות עצמית: כשנזק אחד פגע גם במבנה וגם בתכולה, המבוטח מחויב בסכום השתתפות עצמית אחד, שלא יעלה על הגבוה מבין הסכומים שנקובים במפרט. ניכוי כפול הוא שגיאה שכיחה בהסדרי פיצוי.

 

ביטוח חסר: מדוע המבנה מוגן והתכולה חשופה

סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח קובע את הכלל של ביטוח חסר: אם בשעת כריתת החוזה סכום הביטוח היה נמוך משווי הנכס, חבות המבטח פוחתת בשיעור יחסי[2]. דירה ששוויה שני מיליון ובוטחה במיליון תזכה, לפי הכלל הזה, למחצית הפיצוי גם בנזק חלקי. זו התוצאה שמפחידה כל בעל דירה שלא עדכן את סכום הביטוח שנים.

ובדיוק כאן מגיעה ההוראה שכמעט לא מדובר בה: הפוליסה התקנית קובעת שסעיף 60 לחוק חוזה הביטוח לא יחול על פרק הדירה. אין ביטוח חסר בפרק המבנה. אם ההצפה גרמה נזק של 180 אלף שקל לדירה שסכום ביטוחה מיליון, אף שהשווי האמיתי גבוה יותר, אין למבטח בסיס להפחית את התגמולים בשיעור יחסי. התקרה נותרת סכום הביטוח הנקוב במפרט, אך בתחומה הפיצוי מלא. אותה הוראה חלה גם על פרק ביטוח הסכום הנוסף בבית משותף ועל פרק האחריות כלפי צד שלישי.

פרק התכולה, לעומת זאת, כן כפוף לביטוח חסר, אך בנוסח מקל משמעותית מזה של החוק הכללי. ההפחתה חלה רק אם סכום ביטוח התכולה היה נמוך משווייה ב-15% לפחות, ולכן פער קטן אינו מפעיל את הכלל. חשוב מכך: ההוראה אינה חלה כלל במקרה שבו סכום ביטוח התכולה נקבע בידי המבטח או מי מטעמו. מבוטח שקיבל את סכום התכולה מהסוכן, ולא נקב בו בעצמו, חסין מפני הטענה.

 

לוחות הזמנים שמחייבים את המבטח והכספים שמגיעים בדרך

חוק חוזה הביטוח מטיל על המבטח חובה פעילה: משנמסרו לו הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב, עליו לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו. תגמולי הביטוח משולמים תוך 30 ימים מהיום שהיו בידיו המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות. במקביל, וזו הוראה נפרדת, תגמולים שאינם שנויים במחלוקת בתום לב משולמים תוך 30 ימים ממסירת התביעה, וניתן לתבוע אותם בנפרד מיתר התגמולים.

המשמעות המעשית גדולה. כשמבטח מודה שההצפה מכוסה וחולק רק על היקף הנזק, אין לו זכות לעכב את החלק שאינו במחלוקת עד לסיום הבירור. בנוסף, הפוליסה התקנית מקנה למבוטח זכות מפורשת לקבל מהמבטח מקדמה או התחייבות כספית שתאפשר לו לקבל שירות לתיקון הנזק, על חשבון הכספים שיגיעו לו. אין צורך להמתין לשמאות סופית כדי להתחיל לייבש דירה.

על העיכוב יש מחיר. לתגמולים מתווספים הפרשי הצמדה מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית צמודה מתום 30 ימים ממסירת התביעה. מעל אלה קיים סעיף הריבית המיוחדת: מבטח שלא שילם תגמולים שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב במועדם, בית המשפט מוסמך לחייבו בריבית מיוחדת בשיעור של עד פי עשרים מן הריבית הצמודה. ביטוח דירות ותכולתן מוגדר בחוק כ"ביטוח אישי", ולפיכך בית המשפט יחייב בריבית מיוחדת ולא רק רשאי לעשות כן. זהו אחד הכלים החזקים ביותר שיש למבוטח מול התנהלות שאינה בתום לב.

שני מועדים נוספים חייבים להיות על השולחן מהיום הראשון. תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח – קצרה בהרבה מהתקופה הרגילה בנזיקין. ומאז תיקון החוק, המבטח חייב להודיע למבוטח מהי תקופת ההתיישנות, להבהיר שמניינה אינו נעצר בעקבות מסירת התביעה, ולהתריע בכתב 12 חודשים לפני סיום התקופה ושוב שלושה חודשים לפניו, אף אם מתנהל בין הצדדים משא ומתן. משא ומתן ארוך עם חברת ביטוח אינו עוצר את שעון ההתיישנות, ומבוטחים מאבדים תביעות שלמות בדיוק כך.

 

איך קוראים מכתב דחייה בתביעת הצפה

מכתב דחייה נראה סופי, אך לרוב הוא נשען על אחד מארבעה טיעונים, ולכל אחד מהם יש מענה מוגדר בדין. מרבית הכשלים בתביעת ביטוח בגין נזקי מים אינם נובעים מהיעדר כיסוי, אלא מכך שהמבוטח קיבל את הנימוק כפי שנוסח ולא בדק אותו מול הוראות הפוליסה התקנית והחוק.

הטיעון הראשון הוא סיווג האירוע: המבטח קובע שמדובר בנזק צנרת פנימי בפוליסה שאין בה הרחבה, או להיפך. המענה אינו משפטי אלא הנדסי, ומחייב חוות דעת שקובעת את מקור המים. הטיעון השני הוא בלאי, התיישנות צנרת או הזנחת תחזוקה. כאן יש להפריד בין הרכיב המוחרג, כלומר הצינור והמיתקן עצמם, ובין הנזק התוצאתי לדירה, שאינו מוחרג.

הטיעון השלישי הוא איחור בהודעה. חשוב לדעת שהחוק אינו קובע פקיעת זכות אוטומטית: אי קיום חובת ההודעה במועד מפחית את חבות המבטח רק במידה שהיה חייב בתגמולים אילו קוימה החובה, כלומר רק אם האיחור באמת פגע ביכולתו לברר את החבות. הטיעון הרביעי הוא הסתמכות על סייג בפוליסה. כאן פועל כלל שיכול להכריע תביעה: תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה חייבים להיות מפורטים בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או מצוינים בה בהבלטה מיוחדת. סייג שלא קוימה בו הוראה זו – אין המבטח זכאי להסתמך עליו.

נדבך אחרון שמאפשר גמישות: החוק מקנה לבית המשפט סעד מיוחד. אם חבות המבטח הותנתה במעשה או במחדל של המבוטח שלא השפיעו השפעה של ממש על הסיכון, בית המשפט רשאי לחייב את המבטח בתגמולים, כולם או מקצתם, אף אם התנאי לא קוים או הופר. מבוטח שאיחר בהודעה או שלא שמר מסמך אינו נמצא, אפוא, בעמדה אבודה.

ראוי להדגיש הבחנה אחת בהצפה שמקורה בבית המשותף. צנרת מים והסקה המיועדות לשמש את כל בעלי הדירות או את מרביתם הן חלק מהרכוש המשותף, אפילו אם הן מצויות בתחומי דירה מסוימת[3]. הקביעה הזו משנה לא רק את זהות האחראי לתיקון, אלא גם את השאלה מול מי מתנהלת התביעה, ולעיתים היא מובילה לכך שהמבטח משלם למבוטח ולאחר מכן נכנס בנעליו כדי לחזור אל האחראי. הפיקוח על התנהלות המבטחים בהליכי יישוב תביעות מופעל בידי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון[4], ופנייה מתועדת אליה היא כלי לגיטימי בשלב שבו הבירור נתקע.

מקורות שצוטטו במאמר (4)

 

מילון מושגים

פוליסה תקנית
נוסח מחייב של פוליסת ביטוח דירה ותכולה שנקבע בתקנות. הוא מהווה רצפת כיסוי: מבטח רשאי לשנות ממנו רק לטובת המבוטח.
מפרט הפוליסה
הדף הפרטני הנלווה לפוליסה, שבו נקובים סכומי הביטוח, ההשתתפויות העצמיות וההרחבות שנרכשו בפועל. שם נבדק אם קיימת הרחבה לנזקי מים.
דירה שאינה תפוסה
דירה הפנויה למעלה מ-60 ימים רצופים, או שבפועל לא התגוררו בה באופן סדיר למעלה מ-60 ימים רצופים. מבטלת את הכיסוי לנזקי מים מצנרת.
ביטוח חסר
הפחתה יחסית של תגמולי הביטוח כשסכום הביטוח נמוך משווי הנכס. בפרק המבנה בוטלה תחולתו; בפרק התכולה הוא חל רק מפער של 15% ומעלה.
ערך כינון
הקמה מחדש, תיקון או החלפה ברכוש חדש מאותו סוג ואיכות. תשלום לפי ערך כינון מותנה בביצוע בפועל; בלעדיו התגמולים לפי ערך שיפוי.
ריבית מיוחדת
סנקציה כספית על מבטח שלא שילם במועד תגמולים שאינם במחלוקת בתום לב, בשיעור של עד פי עשרים מהריבית הצמודה. בביטוח דירה חיובה אינו שיקול דעת.
תגמולים שאינם שנויים במחלוקת
החלק בתביעה שהמבטח אינו חולק עליו. יש לשלמו תוך 30 ימים ממסירת התביעה, וניתן לתבוע אותו בנפרד מיתר התגמולים.

המאמר עודכן לאחרונה: אוגוסט 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.

קיבלתם דחייה בתביעת הצפה? כדאי לבדוק על מה היא נשענת

משרדנו מייצג מבוטחים בלבד, מול חברות הביטוח, עם היכרות מבפנים עם דרכי עבודתן. שיחת ייעוץ ראשונית ללא עלות.

*כל האמור במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי עם עו"ד. התכנים במאמר זה ניתנים לצורכי ידע כללי ואינם מהווים ייעוץ משפטי, חוות דעת מקצועית או תחליף להיוועצות אישית עם עורך דין מוסמך. לפני ביצוע פעולה כלשהי או קבלת החלטה בהתבסס על המידע המופיע כאן, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי פרטני אצל מומחה בתחום הרלוונטי.

שאלות נפוצות

כן, כאשר מדובר בהצפה ממקור מים חיצוני. הפוליסה התקנית מונה שטפון או הצפה ממקור מים חיצוני כאחד הסיכונים הבסיסיים בפרק הדירה, ולכן הכיסוי קיים בכל פוליסת מבנה. ההרחבה בתשלום נדרשת רק לנזקים שמקורם בצנרת ובמיתקני האינסטלציה וההסקה.

לא בהכרח, והדבר תלוי במקור המים. הסייג של דירה שאינה תפוסה, שחל לאחר 60 ימים רצופים ללא מגורים סדירים, מבטל את הכיסוי להרחבת נזקי מים מצנרת, אך אינו חל על הסיכון של הצפה ממקור מים חיצוני. הצפה שהגיעה מבחוץ נותרת מכוסה גם בדירה ריקה.

הפוליסה התקנית קובעת שהוצאות שמאים, מהנדסים, אדריכלים, יועצי בנייה וקבלנים, וכן הוצאות משפטיות שהוצאו לשם תיקון הדירה או בנייתה מחדש, נכללות בתגמולי הביטוח. התנאי הוא שניתנה הודעה מראש למבטח, ולכן חשוב להודיע לפני מינוי השמאי ולא אחריו.

תגמולי הביטוח משולמים תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, ותגמולים שאינם שנויים במחלוקת בתום לב משולמים תוך 30 ימים ממסירת התביעה. תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח, ומניינה אינו נעצר בגלל משא ומתן עם המבטח.

תמונה של אליאב רוימי, עו"ד
אליאב רוימי, עו"ד

​עו"ד רוימי נמנה בין עורכי הדין הבודדים המנוסים בשני צידי המתרס: בעבר ייצג חברות ביטוח, ובשנים האחרונות פועל למען מבוטחים בתביעות מול אותן חברות. ההיכרות עם השיקולים, הנהלים ודרכי הפעולה של חברות הביטוח מבפנים, היא יתרון מהותי בכל תיק.

מאמרים ומידע נוסף בנושא

עורך דין אליאב רוימי
אליאב רוימי, עו"ד
מחובר/ת
להתחלת שיחה עם עו"ד אליאב רוימי בוואטספ מלאו את הטופס כאן.