מעט שוכרים, ואפילו מעט משכירים, יודעים שבתקנות שקובעות את תנאי הפוליסה התקנית לביטוח דירות בישראל יש משפט אחד שנכתב בדיוק בשבילם. הסעיף שמסדיר את זכות התחלוף של חברת הביטוח קובע חריג מפורש ליחסי שוכר ומשכיר: חברת הביטוח לא תוכל לתבוע שוכר על נזק שגרם שלא בכוונה. אבל לחריג הזה יש תנאי, ורוב חוזי השכירות לא עומדים בו: השוכר והמשכיר צריכים לוותר על זכות התחלוף האחד כלפי השני. משפט אחד בחוזה השכירות, שנחתם הרבה לפני כל נזק, יכול לקבוע אם שוכר יקבל מכתב דרישה של עשרות אלפי שקלים, או שהתביעה תיחסם מראש.
עיקרי הדברים
- הפוליסה התקנית כוללת חריג לשוכרים – הוראות התחלוף לא חלות על נזק שנגרם שלא בכוונה, ביחסי שוכר ומשכיר
- התנאי הוא ויתור הדדי – החריג חל רק אם השוכר והמשכיר ויתרו על זכות התחלוף האחד כלפי השני
- העיתוי קובע – ויתור בחוזה לפני הנזק שונה מאוד מוויתור שניתן אחרי שהנזק כבר קרה
- זה טוב לשני הצדדים – הוויתור מגן גם על המשכיר מפני תביעה של חברת הביטוח של השוכר
מה בדיוק כתוב בפוליסה התקנית
חוק חוזה הביטוח קובע את הכלל: אם למבוטח הייתה בשל מקרה הביטוח זכות פיצוי כלפי אדם שלישי, הזכות עוברת למבטח מששילם את התגמולים. החוק קובע גם חריג אחד: ההוראה לא תחול אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד[2]. בחוק עצמו, שוכרים לא מוזכרים.
התקנות שקובעות את תנאי הפוליסה התקנית לביטוח דירות הרחיבו את החריג הזה. לפי סעיף התחלוף בפוליסה התקנית, הוראות התחלוף לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו, מחמת קרבת משפחה או יחסי עבודה, "או בשל יחסי שוכר ומשכיר שביניהם ובתנאי שהשוכר והמשכיר ויתרו על זכות התחלוף האחד כלפי השני"[1].
המשמעות היא שבביטוח דירה לפי הפוליסה התקנית, ויתור הדדי בין שוכר למשכיר יכול לחסום את תביעת התחלוף של חברת הביטוח. חברת הביטוח משלמת למשכיר, אבל לא יכולה לחזור לשוכר, כל עוד הנזק נגרם שלא בכוונה.
החריג הזה לא נוסף במקרה. הוא משקף היגיון כלכלי פשוט: המשכיר מבטח את הדירה ומשלם על כך פרמיה, וחוק השכירות והשאילה אף קובע שהשוכר לא יישא במישרין בדמי ביטוח בעד ביטוח המבנה של הדירה המושכרת[3]. כשהשוכר והמשכיר מסכימים שכל אחד יסתפק בביטוח שלו, אין סיבה שחברות הביטוח יתבעו זו את המבוטח של זו על כל תקלה.
שלושה תנאים שצריכים להתקיים
כדי שהחריג בפוליסה התקנית יחסום תביעת תחלוף, צריכים להתקיים שלושה תנאים. כדאי לבדוק כל אחד מהם בנפרד, כי חברת הביטוח תבדוק אותם בקפידה.
התנאי הראשון: הנזק נגרם שלא בכוונה. החריג חל רק על נזק שנגרם שלא בכוונה. נזק בזדון, למשל שוכר שהרס את הדירה בכוונה בסכסוך עם המשכיר, אינו מוגן. אבל רשלנות, גם רשלנות של ממש, אינה כוונה. שוכר ששכח ברז פתוח, או שהשאיר תנור דולק, גרם לנזק שלא בכוונה.
התנאי השני: יחסי שוכר ומשכיר. החריג מתייחס ליחסים שבין המבוטח למי שגרם לנזק. המצב הפשוט הוא משכיר מבוטח ושוכר שגרם לנזק בדירה המושכרת. מצבים מורכבים יותר, כמו שוכר משנה, בן משפחה של השוכר, או נזק שנגרם לדירה של שכן שמבוטח בחברה אחרת, מחייבים בדיקה נפרדת. השכן אינו המשכיר של השוכר, ולכן הוויתור בין השוכר למשכיר לא חל על חברת הביטוח של השכן.
התנאי השלישי: ויתור הדדי. זה התנאי שבו נכשלים רוב המקרים. לא מספיק שהמשכיר ויתר על תביעות כלפי השוכר. הפוליסה דורשת שהשוכר והמשכיר ויתרו על זכות התחלוף "האחד כלפי השני". כלומר, גם השוכר צריך לוותר על זכות התחלוף כלפי המשכיר, למשל בהקשר של ביטוח התכולה שלו.
📌 חשוב לדעת: החריג חל רק על פוליסה שכוללת אותו
הסעיף שמתואר כאן הוא חלק מהפוליסה התקנית לביטוח דירות. ביטוח מבנה שנרכש דרך הבנק למשכנתא, ביטוח דירה של חברה מסוימת, או ביטוח של נכס מסחרי, עשויים לכלול נוסח שונה. בפוליסות עסקיות, הנוסח נקבע בין הצדדים, ולעיתים כולל הרחבה מיוחדת של ויתור על תחלוף כלפי שוכרים או שוכרי משנה. לכן, כשמגיעה תביעת תחלוף, צריך לבקש מחברת הביטוח את הפוליסה שלפיה שילמה, ולבדוק את סעיף התחלוף שבה.
מה נחשב ויתור הדדי בחוזה השכירות
אין בפוליסה התקנית נוסח מחייב לסעיף הוויתור. מה שנדרש הוא שהמשכיר והשוכר ויתרו על זכות התחלוף האחד כלפי השני. בפועל, סעיף טוב בחוזה שכירות כולל בדרך כלל כמה רכיבים: התחייבות של המשכיר לבטח את המבנה, התחייבות של השוכר לבטח את התכולה שלו, הסכמה הדדית שכל צד מוותר על תביעות כלפי הצד השני בגין נזק שמכוסה בביטוח שלו, והתחייבות של כל צד לכלול בפוליסה שלו סעיף ויתור על זכות תחלוף כלפי הצד השני, למעט נזק בזדון.
החוק מחייב שחוזה שכירות למגורים ייערך בכתב וייחתם בידי שני הצדדים[3]. לכן, כשמחפשים ויתור, מתחילים מהחוזה עצמו ומהנספחים שלו. לפעמים הסעיף מופיע תחת כותרת "ביטוח", לפעמים תחת "אחריות", ולפעמים בנספח נפרד. ניסוחים כמו "המשכיר פוטר את השוכר מאחריות לנזקים המכוסים בביטוח המבנה" ו"השוכר פוטר את המשכיר מאחריות לנזקים לתכולתו" עשויים, יחד, להיחשב ויתור הדדי.
מה שלא נחשב בדרך כלל ויתור הדדי: סעיף שבו רק השוכר מתחייב לבטח, סעיף שבו רק המשכיר פוטר את השוכר בלי ויתור מקביל, או סעיף כללי שמטיל על השוכר אחריות לכל נזק. במקרים כאלה, השאלה אם החריג בפוליסה חל הופכת לשאלה של פרשנות, וחברת הביטוח תטען שלא.
וכדאי לזכור שגם כשהניסוח לא מושלם, הוא עדיין יכול לעזור. הפרשנות של חוזה נבחנת לפי אומד דעתם של הצדדים, וסעיף שמראה שהצדדים התכוונו שכל אחד יסתמך על הביטוח שלו הוא נקודת פתיחה טובה מול חברת הביטוח.
ויתור בחוזה כהגנה עצמאית
מעבר לחריג שבפוליסה, לוויתור בחוזה השכירות יש גם תפקיד עצמאי. זכות התחלוף של חברת הביטוח היא הזכות שהייתה למבוטח שלה כלפי האדם השלישי[2]. אם המשכיר פטר את השוכר מראש, בחוזה, מאחריות לנזקים מסוג מסוים, ייתכן שלמשכיר לא הייתה זכות לתבוע את השוכר בגין אותם נזקים מלכתחילה, וממילא לא הייתה זכות שיכולה לעבור לחברת הביטוח.
פקודת הנזיקין תומכת בגישה הזו בעקיפין. גם כשהיא קובעת הפחתת פיצויים בשל אשם תורם, היא מבהירה שאין בכך כדי להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ושאם חל על התביעה חוזה המגביל את החבות, לא ייפרע התובע פיצויים מעבר לגבול שנקבע[4]. כלומר, הסכמה חוזית שמגבילה את אחריות השוכר היא הגנה שעומדת בפני עצמה.
עם זאת, יש כאן שאלה מורכבת: האם המשכיר היה צריך לגלות לחברת הביטוח שלו שפטר את השוכר? חברות ביטוח מעלות לעיתים טענות כאלה כלפי המבוטח שלהן. זו מחלוקת בין המשכיר לחברת הביטוח שלו, והיא לא משנה את העובדה שכלפי השוכר, הזכות שעברה מוגבלת בזכות שהייתה למשכיר. התוצאה בכל מקרה תלויה בנוסח החוזה ובנסיבות.
ויתור אחרי הנזק: למה הוא שונה לגמרי
מצב נפוץ: הנזק כבר קרה, המשכיר מרוצה מהשוכר, ומציע לחתום על מכתב שבו הוא מוותר על כל טענה כלפיו. נשמע כמו פתרון. אבל ויתור כזה פועל אחרת לגמרי מוויתור שנחתם בחוזה לפני הנזק.
חוק חוזה הביטוח קובע שמבוטח שעשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, חייב לפצות את המבטח בשל כך[2]. כלומר, משעה שהזכות כבר עברה, או עומדת לעבור, לחברת הביטוח, המשכיר לא יכול לוותר עליה בשמה. ויתור כזה עלול לחשוף את המשכיר עצמו לתביעה מצד חברת הביטוח שלו, ולא בהכרח לחסום את התביעה נגד השוכר.
⚠️ עצור – מכתב ויתור אחרי הנזק אינו מגן כמו סעיף בחוזה
שוכר שקיבל מהמשכיר מכתב ויתור אחרי שהנזק קרה, לא צריך להניח שהעניין סגור. ההגנה החזקה היא ויתור הדדי שנחתם בחוזה השכירות לפני האירוע. ויתור מאוחר יכול להשפיע על היחסים בין המשכיר לחברת הביטוח שלו, אבל חברת הביטוח עשויה לטעון שהוא אינו מחייב אותה. אם קיבלתם מכתב כזה, שמרו אותו, אבל המשיכו לבדוק את החוזה המקורי ואת הביטוח שלכם.
החוק מחזק את הנקודה הזו: את הוראות סעיף התחלוף אין להתנות אלא לטובת המבוטח[2]. הפוליסה התקנית יכולה להרחיב את החריג לטובת המבוטח, כפי שעשתה, אבל ההרחבה הזו מותנית בוויתור הדדי, ולא בהסכם מאוחר בין המשכיר לשוכר.
למה ויתור הדדי טוב גם למשכיר
משכירים חוששים לפעמים שוויתור על תחלוף "משחרר" את השוכר מאחריות ומעודד חוסר זהירות. בפועל, הוויתור לא פוגע במשכיר: הוא מקבל את התגמולים מחברת הביטוח שלו בכל מקרה. מה שמשתנה הוא רק השאלה אם חברת הביטוח שלו תוכל אחר כך לחזור לשוכר.
ובאותה מידה, הוויתור מגן על המשכיר. שוכר שמבטח את התכולה שלו, וחברת הביטוח שלו משלמת לו על נזק שנגרם לרהיטים מנזילה בצנרת, עשויה לבוא בנעליו ולתבוע את המשכיר בטענה שלא תיקן את הצנרת. ויתור הדדי חוסם את התביעות לשני הכיוונים, ומונע מצב שבו שתי חברות ביטוח מתדיינות דרך המבוטחים שלהן.
יש גם היגיון של יחסים. סכסוך בין משכיר לשוכר שנגרר שנים אחרי סיום השכירות, בגלל תביעת תחלוף שאף אחד מהם לא יזם, פוגע בשניהם. כשהמשכיר הוא בעל דירה אחת שמשכיר אותה לשוכרים לאורך שנים, ההגנה הזו חוסכת לו גם את ההתעסקות. מי שמבטח את הדירה כראוי, כמו שמוסבר בעניין כיסוי נזקי מים בביטוח מבנה, יכול לסמוך על הביטוח שלו בלי צורך לתבוע את השוכר.
שכירות מסחרית: אותו עיקרון, כללים אחרים
בשכירות של חנות, משרד או מחסן, סעיפי ויתור הדדי נפוצים הרבה יותר מאשר בשכירות למגורים. חוזי שכירות מסחריים כוללים לא פעם "פטור הדדי": כל צד מבטח את הרכוש שלו, מוותר על תביעות כלפי הצד השני בגין נזק שמכוסה בביטוח, ומתחייב שהפוליסה שלו תכלול ויתור על זכות התחלוף.
אבל בשכירות מסחרית, הפוליסה התקנית לביטוח דירות לא חלה. הפוליסות העסקיות מנוסחות בידי חברות הביטוח, ובכל אחת מהן נוסח שונה לסעיף התחלוף. לכן, הגנה מכוח ויתור תלויה בשני מסמכים: חוזה השכירות, והפוליסה של המבטח שתובע. כשאחד מהם לא תואם לשני, נוצרים פערים, וחברות ביטוח יודעות לנצל אותם.
בעלי עסקים שנתבעים בתביעת תחלוף על נכס ששכרו, או שהתביעה שלהם עצמם נדחתה, יכולים למצוא רקע נוסף בעניין תביעת ביטוח רכוש לעסק. ובכל מקרה, הבדיקה הראשונה היא זהה: לקרוא את סעיף הביטוח בחוזה השכירות, ולבקש את הפוליסה שלפיה שולם.
איך מבקשים סעיף ויתור בחוזה חדש
מי שעומד לחתום על חוזה שכירות, כשוכר או כמשכיר, יכול לחסוך לעצמו הרבה מאוד בעיות עם כמה שורות. ההמלצה היא לכלול סעיף ביטוח מסודר, שקובע מי מבטח מה, ואת הוויתור ההדדי על זכות התחלוף, למעט נזק בזדון.
כדאי שהמשכיר יבדוק עם חברת הביטוח שלו שהוויתור אינו פוגע בכיסוי, ושהפוליסה שלו מכירה בו. ושהשוכר, אם יש לו ביטוח תכולה, יבקש מחברת הביטוח שלו הרחבה דומה, ויבדוק שיש לו גם פרק של אחריות כלפי צד שלישי, למקרים שהוויתור לא מכסה, כמו נזק לדירה של שכן.
ואם כבר יש תביעה, הבדיקה של סעיף הוויתור היא אחת הראשונות שעושים. ייעוץ עם עורך דין לביטוח דירה יכול לקבוע אם הסעיף שבחוזה עומד בתנאי הפוליסה, ואם התביעה בכלל יכולה להתקדם.
שאלות נפוצות
האם חברת הביטוח של המשכיר יכולה לתבוע שוכר אם יש ויתור על תחלוף?
לפי הפוליסה התקנית לביטוח דירות, הוראות התחלוף לא חלות על נזק שנגרם שלא בכוונה ביחסי שוכר ומשכיר, בתנאי שהשוכר והמשכיר ויתרו על זכות התחלוף האחד כלפי השני. אם התנאים מתקיימים, התביעה חסומה. נזק בזדון אינו מוגן, והתוצאה תלויה בנוסח הפוליסה והחוזה.
המשכיר ויתר על תביעות נגדי, אבל אני לא ויתרתי על כלום. זה מספיק?
לא בהכרח. החריג בפוליסה התקנית דורש ויתור הדדי, כלומר שגם השוכר ויתר על זכות התחלוף כלפי המשכיר. ויתור חד-צדדי של המשכיר עדיין יכול לשמש הגנה חוזית, כי חברת הביטוח באה בנעליו, אבל חברת הביטוח עשויה לטעון שהחריג בפוליסה לא חל.
המשכיר מוכן לחתום על ויתור עכשיו, אחרי הנזק. זה עוזר?
פחות ממה שנדמה. לפי חוק חוזה הביטוח, מבוטח שעשה ויתור הפוגע בזכות שעברה למבטח חייב לפצות את המבטח. ויתור מאוחר עלול לחשוף את המשכיר לתביעה מחברת הביטוח שלו, ולא בהכרח יחסום את התביעה נגדכם. ההגנה החזקה היא סעיף בחוזה שנחתם לפני הנזק.
האם ויתור על תחלוף מגן גם מפני תביעה של השכן?
לא. הוויתור חל ביחסים שבין השוכר למשכיר. אם הנזק פגע בדירה של שכן, חברת הביטוח של השכן אינה קשורה לחוזה השכירות, והוויתור לא חל עליה. לכן חשוב שלשוכר יהיה גם ביטוח אחריות כלפי צד שלישי.
מקורות שצוטטו במאמר (4)
- [1] תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכולתן), התשמ"ו-1986, סעיף 26 – נבו · Source Score: 18
- [2] חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, סעיפים 62 ו-64 – נבו · Source Score: 17
- [3] חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971, סעיפים 25ב ו-25ט – ויקיטקסט · Source Score: 13
- [4] פקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיף 68 – ויקיטקסט · Source Score: 12
מילון מושגים
זכות חברת הביטוח, אחרי ששילמה למבוטח, לתבוע את מי שגרם לנזק, כשיעור התגמולים ששילמה.
הסכמה שבה שני הצדדים, כאן המשכיר והשוכר, מוותרים זה כלפי זה על תביעות בגין נזק שמכוסה בביטוח. תנאי לחריג בפוליסה התקנית.
תנאי הביטוח לדירות ולתכולתן שנקבעו בתקנות. כוללת סעיף תחלוף עם חריג מפורש ליחסי שוכר ומשכיר.
סעיף נפוץ בשכירות מסחרית, שבו כל צד מבטח את רכושו ופוטר את הצד השני מאחריות לנזק שמכוסה בביטוח.
נזק שנגרם בכוונה. החריג בפוליסה התקנית אינו חל עליו, ולכן ויתור על תחלוף לא מגן מפניו.
טענה שמבוססת על הסכמה בין הצדדים, כמו פטור או הגבלת אחריות. פקודת הנזיקין מבהירה שכללי האשם התורם אינם מכשילים אותה.
המאמר עודכן לאחרונה: נובמבר 2026 ומשקף את המצב המשפטי הנוכחי. המידע המובא אינו ייעוץ משפטי.
יש בחוזה השכירות שלכם סעיף ויתור, וחברת הביטוח תובעת בכל זאת?
עו"ד אליאב רוימי ייצג בעבר חברות ביטוח ויודע לבדוק אם הסעיף עומד בתנאי הפוליסה. שיחת ייעוץ ראשונה ללא עלות: 077-2312439